תל אביב בראשיתה

ראובן צייר את תל-אביב רק בשנותיה הראשונות. בשנות העשרים תיעד למעשה את "פלא" צמיחתה של עיר עברית על החולות וצייר את שפת הים, את הרחובות הסלולים הניראים כנחלים הנשפכים לים, את עצי השקמים, ואת תושבי העיר – מובילי הזיפזיף, החלבן, מנקה הרחובות ודמויות אחרות שהם חלק ממרקמה האנושי של העיר העברית הראשונה. בציורים אלה חש כשותף לתהליך הבנייה של העיר החדשה. משהפכה לכרך זנח את המראות האורבניים לטובת כרמי הזיתים והכפרים הערביים הפסטורליים בגליל ובדרך לירושלים.