נופי ירושלים

את ירושלים צייר ראובן בשנות העשרים, אך תמיד במבט פנורמי וממרחק של תחושת רוממות ויראת כבוד. בציוריו הדגיש את ההרים סביב ירושלים, את קטעי החומה המקיפה אותה ואת השבילים המובילים אל העיר, ומטפסים כלפי מעלה. תמיד נשארה ירושלים בתודעתו של ראובן כאגדה, והפן המיסטי-פיוטי בגישתו הציורית התגבר במהלך שנות השלושים, וביתר שאת אחרי מלחמת ששת הימים ואיחודה מחדש, כשהתאפשרה שוב הגישה לעיר העתיקה.

טקסט אודות